עזה כמוות אהבת האם לצאצאיה

הייתי יכולה לכתוב עמודים שלמים על התכונות המופלאות של התמנון. הפעם בחרתי לספר על משהו מוזר ומפתיע. נכיר מנגנון שנשלט על ידי בלוטה אופטית הממוקמת בין עיני התמנונה. (optical gland) המקבילה לבלוטת יותרת המוח ביונקים. התמנונה מתרבה פעם אחת בלבד. לאחר הטלת הביצים, בלוטת התמנונה מתחילה לייצר סטרואידים בצורה מוגברת ומולקולות שמקורן בכולסטרול, במיוחד חומר 7-DHC וחומצות מרה. רמות גבוהות של חומרים אלו גורמות להתדרדרות מהירה במצבה של הנקבה. היא מפסיקה לאכול ומתחילה להשחית את עצמה, לקרוע את עורה ואפילו לאכול את זרועותיה. היא מתה לפני שהביצים בקעו. מדענים שאלו עצמם מדוע מתרחש התהליך של "השמדה עצמית"? איך בעל חיים כה חכם מקיים התנהגות כל כך קיצונית? הסיבה המשוערת היא שהיא רוצה להגן על הדור הבא. בתמנונים נפוצה תופעת הקניבליזם. אם האם היתה ממשיכה לחיות היא היתה עלולה לאכול את הצאצאים או להתחרות בהם על מזון בבית הגידול. חיתוך עצבי הבלוטה גרם לנקבות להפסיק את הדעיכה. הן נטשו את הביצים, שבו לאכול וחיו עוד כמה חודשים. פי כמה מתוחלת החיים הרגילה. ומה קורה בגוף האדם כשיש עודף של 7-DHC? אצל ילדים עם תסמונת סמית-למלי-אופיץ יש מוטציה בגן DHCR7 ואז נפגמת היכולת להפוך 7-DHC לכולסטרול. התוצאה - רמות כולסטרול נמוכות ורמות גבוהות של 7-DHC.הדבר עלול להוביל לפגיעה בתפקוד העור, העצבים וההורמונים וגם משפיע על ויסות התנהגותי. ילדים עם תסמונת זו מתקשים ללמוד ולתפקד חברתית ונוטים להתרגז בקלות. יתכנו אפילו דפוסים של פגיעה עצמית . לא ניתן לרפא את המחלה.